כיום אין רכבות בקפריסין, אבל במשך 46 שנים הייתה בה מסילת ברזל. רכבת ממשלת קפריסין, קו צר שבו המרחק בין הפסים היה 2 רגל ו-6 אינץ' בלבד (762 מ״מ), פעלה מאוקטובר 1905 ועד 31 בדצמבר 1951. 122 הקילומטרים שלה חיברו את נמל פמגוסטה עם ניקוסיה, ומשם המשיכו מערבה דרך מורפו עד אבריחו שלמרגלות הרי הטרודוס, עם 39 תחנות ועצירות לאורך הדרך. הפסים פורקו לפני זמן רב, אבל נשתמר מספיק כדי לצאת למסלול מרתק בעקבותיה לאורך האי.
הקו נפתח בשלבים. הנציב העליון, סר צ'ארלס קינג-הרמן, חנך את הקטע הראשון, מפמגוסטה לניקוסיה, ב-21 באוקטובר 1905; המסילה הגיעה למורפו ב-1907 ולאבריחו ב-14 ביוני 1915. שלטי התחנות נכתבו ביוונית, בטורקית ובאנגלית, וחלק מהתחנות שימשו גם כמרכזיות טלפון, כמשרדי טלגרף או כסניפי דואר. הרכבות הובילו עץ מיערות הטרודוס, מטענים דרך נמל פמגוסטה, עפרות עבור חברת המכרות Cyprus Mines Corporation ואת הדואר של האי, ולאורך כל שנות פעילותה הסיעה הרכבת יותר מ-7.3 מיליון נוסעים וכמעט 3.2 מיליון טונות של סחורות.
היא מעולם לא הייתה מהירה. לפי המוזיאון, הנסיעה מפמגוסטה לניקוסיה ארכה שעתיים עד שלוש, והעשב השופע שצמח במקומות שבהם טפטפו מים מהקטרים משך כבשים ועזים אל המסילה ועיכב את הרכבות. הרכבת מעולם לא הרוויחה. חמשת המיילים האחרונים עד אבריחו ננטשו בסוף 1931, ומשנת 1948 הגיעו הרכבות מערבה רק עד שדה התעופה של ניקוסיה. כבישים טובים יותר חתמו את גורלה: הרכבת האחרונה יצאה מניקוסיה ב-14:57 ב-31 בדצמבר 1951 והגיעה לפמגוסטה ב-16:38, וחלק גדול מהכביש המאוחר יותר בין ניקוסיה לפמגוסטה נסלל לאורך תוואי המסילה הישן.
היכן לראות את שרידיה היום
התחילו במוזיאון הרכבות של קפריסין באבריחו, המרכז החקלאי של עמק סולאה, כ-50 ק״מ דרומית-מערבית לניקוסיה, בצדו הצפוני של הטרודוס. מתחנת הקצה הישנה שרד רק הבניין הראשי; מחלקת העתיקות שיקמה אותו ומפעילה אותו כמוזיאון. בפנים מוצגים מסמכים מקוריים, שרטוטים, תצלומים וחפצים מימי הרכבת, וכן דגמים מוקטנים של התחנות העיקריות ושל כלי הרכב. מאחורי הבניין שוחזרו הרציף וקטע מסילה מפסים מקוריים, ובחצר, תחת סככה, עומדים קרון משא ודרזינה ידנית ששימשה בעבר לבדיקת המסילה.
הכניסה חינם. מחלקת העתיקות פותחת את המוזיאון מדי יום, בין 08:30 ל-16:00 מ-16 בספטמבר עד 15 באפריל, ובין 09:30 ל-17:00 מ-16 באפריל עד 15 בספטמבר, וקומת הקרקע, הגן והשירותים נגישים למשתמשי כיסאות גלגלים. בכפר, שלטים חומים מכוונים מהכביש הראשי. מניקוסיה סעו בכביש B9 לכיוון טרודוס; מלימסול סעו בכביש B8 לכיוון טרודוס ואז בכביש B9 במורד דרך קאקופטריה. הפכו את הביקור לטיול של יום שלם עם עצירה בקאקופטריה, כמה דקות במעלה העמק, שבה כנסיית אגיוס ניקולאוס טיס סטגיס היא אחת מעשר הכנסיות המצוירות של הטרודוס ברשימת המורשת העולמית של אונסק״ו.
בניקוסיה עבר הקו דרך קאימקלי, ממש מחוץ לחומות העיר העתיקה, ותוואי המסילה לשעבר הפך שם לפארק הלינארי של קאימקלי, שהוקם בין 1995 ל-1998. לאורך השביל הונחו מחדש קטעי פסים, לצד שלטים עם תצלומים ישנים ולוחות זמנים, כך שזו הליכה נוחה בעקבות ההיסטוריה של הרכבת. קרון המשא של המוזיאון, מספר 152, שוקם לראשונה עבור הפארק הזה ב-1995, לפני שעבר בסופו של דבר לאבריחו.
חלק גדול מהתוואי הישן נמצא היום בצפון הכבוש בידי טורקיה, ובכלל זה פמגוסטה, שבה התחיל הקו בנמל, ומורפו; ביקור שם מחייב מעבר באחת מנקודות המעבר הרשמיות עם דרכון או תעודת זהות. בפמגוסטה, קטר מס' 1, קטר קיטור קטן שנבנה בלידס בידי חברת Hunslet Engine Company ב-1904, נשמר כאנדרטה כשהרכבת נסגרה ועדיין עומד על בסיס מול בניין התחנה הישן בשדרות פולטפאשה. כשהקו פורק, נמכרו עשרה משנים עשר הקטרים שלו יחד עם הפסים.
ובחזרה לדרום, קלוואסוס, בין לרנקה ללימסול, מזכירה רכבת אחרת. בין 1938 ל-1978 הפעילה חברת המכרות ההלנית (Hellenic Mining Company) קו צר משלה מהמכרות שליד הכפר ועד ואסיליקו שעל החוף, 12 ק״מ במורד, והובילה עפרות נחושת, פיריט וגבס. אחד הקטרים שלה, עם קרונות עפרות מאחוריו, עומד מאז 1997 על גשר הרכבת הישן מעל נהר ואסיליקוס בכניסה לכפר.
יחד, אבריחו, קאימקלי, פמגוסטה וקלוואסוס משרטטות פרק בחיי האי שקל להחמיץ. אם קפריסין מושכת אתכם ליותר מחופשה, שירות הסיוע ברילוקיישן שלנו ידאג לצד המעשי של המעבר.
