דקלים ממסגרים רבים מהנופים הקלאסיים של קפריסין, מטיילת החוף של לרנקה ועד רצועת המלונות של קאטו פאפוס, ובכל זאת כמעט כולם ניטעו בידי אדם. רוב הדקלים באי שייכים לשלושה סוגים בלבד: התמר המצוי (Phoenix dactylifera), התמר הקנרי (Phoenix canariensis) ודקלי המניפה מהסוג וושינגטוניה. אף אחד מהם אינו נדיר, אבל לכל אחד יש סיפור משלו ומקום שבו הוא נראה במיטבו.
התמר מטופח כבר זמן רב כל כך, שאיש אינו יודע בדיוק היכן ומתי גידלו אותו לראשונה. בקפריסין נוטעים אותו לרוב באזורי השפלה, וביוונית קוראים לו פיניקאס או חורמדיה. קל להבדיל בינו לבין בן דודו הקנרי: התמר המצוי גדל לעתים קרובות בגוש, עם כמה גזעים שעולים ממערכת שורשים אחת, ואילו לתמר הקנרי יש תמיד גזע יחיד.
התפאורה היפה ביותר לדקלי תמר היא הלה סולטן טקה, על הגדה המערבית של אגם המלח של לרנקה. המדריך הקולי הרשמי של Visit Cyprus מתאר את הצריח והכיפה שלו מתנשאים בין עצי אקליפטוס, ברושים ובעיקר דקלים. לפי המסורת, אום חראם הגיעה לקפריסין עם הפשיטות הערביות של 647 או 649 ומתה במקום שבו נפלה מפרדתה; המסגד עומד מעל קברה, והמתחם נבנה בשלבים משנת 1760 ועד 1817. הכניסה חינם, והאתר נפתח מדי יום בשעה 08:30 ונסגר בשעה 17:00 מ-16 בספטמבר עד 15 באפריל ובשעה 19:30 בקיץ; הוא סגור בחג המולד, בראש השנה האזרחית וביום ראשון של חג הפסחא האורתודוקסי. המבקרים חולצים נעליים לפני הכניסה למסגד, ובחורף, כשהגשם ממלא את האגם, הפלמינגו מבלים את העונה על המים לצדו.
טיילת החוף של לרנקה נקראת על שם הדקלים שלה: פיניקודס פירושו ביוונית הקפריסאית "דקלים קטנים". היסטוריונים מקומיים מתארכים את הראשונים לשיפוץ של חזית הים שהושלם עד תחילת 1922, בימי ראש העירייה פיליוס זאנטוס, ובמסגרתו גם הורחבה דרך החוף ונסללה טיילת. סערות החורף ורסס המלח הרגו רבים מהעצים הצעירים, ולכן הוחלפו כעבור כמה שנים, ובתצלום משנת 1930 הם עדיין נראים צעירים. כיום הטיילת באורך 600 מטר לאורך שדרות אתינון, שלאורכה דקלים משני הצדדים, היא המפורסמת ביותר בלרנקה.
התמר הקנרי, שמוצאו באיים הקנריים, הוא כבד המשקל של השלושה: גובהו 10 עד 20 מטר, עליו המנוצים באורך 4 עד 6 מטר, וכשהגננים גוזמים את העלים הישנים, בסיס הצמרת נראה כמו אננס ענק. יחד עם התמר המצוי הוא גם הקורבן העיקרי של חדקונית הדקל האדומה, חיפושית בצבע חום אדמדם באורך של כ-3 ס״מ שהזחלים שלה אוכלים את הדקל מבפנים. החדקונית התגלתה לראשונה בקפריסין ב-20 באוגוסט 2006, על תמר קנרי במחוז לימסול, ועד אוקטובר כבר הופיעה גם במחוזות לרנקה, פאפוס ופמגוסטה. לפי המכון למחקר חקלאי, כיום היא נמצאת בכל רחבי האי והשמידה מאות דקלים, בעיקר תמרים קנריים ותמרים מצויים. קל לזהות תמר קנרי נגוע: הצמרת שלו נובלת ונשמטת מטה בצורת מטרייה.
הדקלים הגבוהים והדקים בעלי העלים דמויי המניפה הם וושינגטוניות, שמוצאן במדבריות של דרום מערב ארצות הברית וצפון מערב מקסיקו. הוושינגטוניה החסונה (Washingtonia robusta) מגיעה לגובה של 25 מטר, ואם איש אינו גוזם אותה, עליה המתים נתלים לאורך הגזע כמו "חצאית" עבה. בקפריסין הן כבר החלו לזרוע את עצמן. בשנת 2022 דיווח הבוטנאי הברלינאי ראלף הנד כי נבטים ועצים צעירים של וושינגטוניה נראו לאחרונה בשפע באזורי התיירות של קאטו פאפוס ובקהילות הסמוכות, בערוגות, בשולי כבישים, בסדקים במדרכות ובאפיקי נחלים, ובדצמבר 2021 תיעד שני עצים קטנים, שככל הנראה לא ניטעו, באפיק נחל ליד הים בפוליס.
גם דקלי תמר זורעים את עצמם מדי פעם. בוטנאים מכירים מזמן עצים שצמחו מעצמם על מצוקים, למשל באגיוס סוזומנוס שבמחוז ניקוסיה, וב-17 בדצמבר 2021 אסף הנד פרט שצמח על מצוק החוף בכלוראקאס, מעט צפונית לפאפוס: התיעוד הראשון של המין בקפריסין שמגובה בדגימת עשבייה. ועדיין, לא ידועות אוכלוסיות בר שמקיימות את עצמן, ולכן בוטנאים מסווגים כאן את התמר כמין "מזדמן", עץ נטוע שבורח לפעמים לטבע. בגינות יש גם כמה סוגים נדירים יותר: כשמזיק דקלים שני, עש קודח הדקל, הופיע בשנת 2008, הוא נמצא על דקלי מניפה ננסיים (Chamaerops humilis), תמרים ננסיים (Phoenix roebelenii) ווושינגטוניות.
אז כשאתם מטיילים מתחת לדקלים בפיניקודס, אתם הולכים מתחת למאה שנים של תכנון עירוני ולא בטבע פראי. אם אתם שוקלים להפוך את קפריסין לבית שלכם, נשמח לטפל בלוגיסטיקה במסגרת סיוע ברילוקיישן, בזמן שאתם בוחרים את קטע החוף האהוב עליכם.
