המוזיקה המסורתית של קפריסין צמחה סביב החתונה הכפרית, הפניגירי (יריד ביום חגו של קדוש) ובית הקפה. המרשם הלאומי של המורשת הבלתי מוחשית, שמנהלת הוועדה הלאומית של קפריסין לאונסק״ו, מגדיר את ריקודי האי כחלק בלתי נפרד ממסורות המוזיקה והמחול של העולם היווני הרחב, עם יסודות שנקלטו מחופי אסיה הקטנה ומקפדוקיה. שמו של הריקוד המרכזי, קרסילאמאס, בא מהמילה הטורקית karşı, 'מול', וקפריסאים יוונים וקפריסאים טורקים חלקו חלק גדול מהמוזיקה: הזורנה, כלי נשיפה בעל עלעל, והדאבול, תוף גדול (זורנס וטומבנון ביוונית הקפריסאית), נוגנו לעיתים קרובות לצד הכנרים, במיוחד בחתונות של קפריסאים טורקים.
ההרכב הקלאסי הוא צמד: כינור ולאוטו. בקפריסין המילה 'כנרים' מציינת בדרך כלל את השניים המנגנים יחד, כך אומר The Cypriot Fiddler, פרויקט מחקר בהובלת האתנומוזיקולוגית ד״ר ניקולטה דמטריו. הכינור, אותו כלי כמו בתזמורת סימפונית, נושא את המנגינה. הלאוטו, לאוטה בעלת ארבעה זוגות מיתרים שמנגנים בה במפרט ארוך וצר, שומר על הקצב והאקורדים; סדרת בולי Europa של דואר קפריסין משנת 2014 כינתה אותו כלי המיתר העיקרי של קפריסין, המלווה את הכינור במנגינות הריקוד. הנגינה ככנר הייתה עיסוק עונתי במשרה חלקית לצד עבודה עיקרית, ומנהגי התקופה הביאו לכך שאף אישה לא ניגנה.
שני כלים עתיקים יותר קדמו להם. הפיתקיאבלי הוא חליל רועים באורך של כ-30 ס״מ, הנחתך מקנה בין שני מפרקים, עם שישה חורים לאצבעות ואחד לאגודל; הרועים הכינו אותו וניגנו בו, דואר קפריסין מכנה אותו כלי הנשיפה הקפריסאי העתיק ביותר, וציור קיר של הולדת ישו מהמאה ה-15 בכנסיית המלאך מיכאל בפדולאס מראה כלי כזה. הטמבוציה התחילה כנפה חקלאית בקוטר 40 עד 60 ס״מ שעור נמתח עליה, ניגנו בה בכף היד ובאצבעות או בשני מקלות קטנים, והיא שמרה על הקצב כשלא היה לאוטו. פעם ניגנו בחתונות רבות מאוד רק פיתקיאבלי וטמבוציה. אחרי ראשית שנות ה-1960, כך מציין The Cypriot Fiddler, גם צמד הכינור והלאוטו עצמו ננטש במידה רבה לטובת להקות של שלושה עד חמישה כלים, כשהבוזוקי, ההרמוניום, הגיטרה החשמלית והתופים השתלטו על החתונות והמסיבות.
את הריקודים רקד זוג אחד בכל פעם, שני גברים או שתי נשים: בחברה הקפריסאית המסורתית, כפי שהתנהלה עד שנות ה-1970, גברים ונשים לא רקדו יחד, למעט הנשואים הטריים. הריקוד הנפוץ ביותר גם אצל גברים וגם אצל נשים הוא האנטיקריסטוס, ריקוד 'פנים אל פנים', או הקרסילאמאס: רצף של חמישה ריקודים בסדר קבוע, שהחמישי בהם נקרא גם מפאלוס, המבוסס על אלתור. בין הקרסילאמאס השלישי לרביעי של הגברים שני הרקדנים שרים זה לזה צמדי חרוזים של ציאטיסטה, והקרסילאמאס השלישי של הנשים הוא גם ריקוד בני הזוג, שאותו רקדו הנשואים הטריים בפני האורחים שלהם בלילה האחרון של חגיגת החתונה. ברוב הכפרים חתונה נמשכה שלושה עד חמישה ימים.
את הסירטוס רקדו שני רקדנים המחוברים במטפחת, גברים ונשים בנפרד, כשבעיקר בכפרי ההרים הצטרפו נשים נוספות, והסוסטה הייתה בעיקר ריקוד זוגות של נשים, שנרקד ברוגע כמו הקרסילאמאדס. לגברים היו גם ריקודי ראווה ליחיד: הזיימבקיקוס, עם צעדים ופיגורות מורכבים; הטאציה, הנרקדת עם כוס יין המונחת בתוך נפה, בתנועות ובפיגורות מורכבות שאסור שיישפך בהן היין; והדרפאני, שהתחיל כמשחק של קוצרים במגל על הרצועה האחרונה של הקציר. הגלנטי, המסיבה עצמה, הסתיים בדרך כלל בקלמטיאנוס הכלל-יווני, כשכולם במעגל.
המסורת המוכרת ביותר בחו״ל היא הציאטיסטה: דו-קרבות חרוזים מאולתרים בצמדי שורות מחורזים, לרוב בשורות של חמש עשרה הברות, שבהם משוררים-זמרים הנקראים פויטארידס מנסים להתעלות זה על זה, בליווי כינור ולאוטו בחתונות, בירידים ובחגיגות אחרות. אונסק״ו רשם את הציאטיסטה ברשימה הייצוגית של המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות ב-2011, כרישום השני של קפריסין אחרי תחרת לפקרה ב-2009, והזמרה הביזנטית, רישום משותף עם יוון, הצטרפה ב-2019. המרשם הלאומי של קפריסין כולל גם את הריקודים המסורתיים (2017 ו-2021) ואת הפונס (2019): מנגינות בקצב חופשי, הקרויות על שם מקומות, כמו פאפיטיסה ופרלימניטיסה, שלצליליהן שרים ליד השולחן צמדי חרוזים חדשים, בעיקר על אהבה.
חלק גדול מהרפרטואר הישן השתמר משום שתאודולוס קליניקוס (1904 עד 2004), החזן הראשי של כנסיית קפריסין, ביקר החל מ-1924 כמעט בכל כפר כדי לרשום שירים מפי הזקנים, ופרסם אותם ב-1951 בשם קיפריאקי לאיקי מוסה, בכתב תווים ביזנטי ואירופי כאחד. ב-2026 זכה פרויקט The Cypriot Fiddler בפרס European Heritage Award / Europa Nostra Award בקטגוריית המחקר, והארכיון ללא מטרות הרווח Cyprus Music Archive, שנוסד בניקוסיה ב-2022, מצפה לפתוח את החלק הראשון של ספרייה דיגיטלית חינמית בתחילת 2027.
המקום הבטוח ביותר לשמוע את המוזיקה בהופעה חיה הוא קטקליסמוס, חג המבול בלרנקה, שנערך סביב חג הפנטקוסט האורתודוקסי. ב-2026 הוא נמשך מ-29 במאי עד 3 ביוני, עם תחרויות בריקודים קפריסאיים (אנטיקריסטוס, דרפאני, זיימבקיקו וסירטוס), בציאטיסטה, במפאלוס ובחליל, ושם המנגינות חייבות להיות קפריסאיות טהורות. לרנקה עוד לא הודיעה על התאריכים של 2027; לפי החישוב שלנו הפנטקוסט יחול ב-20 ביוני 2027. פסטיבלי כפרים ברשימה השנתית של משרד התיירות הקפריסאי כוללים לפעמים את הריקודים (פסטיבל הריקודים המסורתיים של פיסורי התקיים ב-6 בספטמבר 2026), וכמה טברנות מעלות מופעים: ב-Vraka Tavern באגיוס אתנסיוס שבלימסול יש מוזיקה יוונית חיה וריקודים מסורתיים בכל שישי ושבת בערב ובימי ראשון אחר הצהריים. למי שרוצים את המסורת בגרסה מודרנית, כדאי לחפש את Monsieur Doumani, שלישייה שאצלה הצוראס, הטרומבון והגיטרה האקוסטית פוגשים אלקטרוניקה ולופינג: הם מופיעים בקפריסין כמה פעמים בשנה, וההופעה האחרונה שלהם בלימסול הייתה ב-PSI Foundation ב-18 באוקטובר 2026.
כדי ללמוד אותה, בתי הספר הממלכתיים למוזיקה בניקוסיה, בלימסול, בלרנקה, בפאפוס ובמחוז פמגוסטה, בתי ספר תיכוניים שהקבלה אליהם היא באודישן, מלמדים כלים ושירים מסורתיים כמקצוע חובה. מבוגרים יכולים ללמוד כינור, לאוטו או ריקודים קפריסאיים מסורתיים במרכזים להשכלת מבוגרים של משרד החינוך: 25 שיעורים שבועיים של 90 דקות בשנה בתשלום של 55 יורו, עם הרשמה בספטמבר, והקורסים של 2026/2027 אמורים להתחיל במחצית השנייה של אוקטובר; קבוצה נפתחת רק עם 9 משתתפים לפחות במרכזים כפריים ו-11 בערים. בלימסול, בית הספר למוזיקה של המטרופולין הקדושה מלמד מוזיקה ביזנטית, יוונית וקפריסאית מסורתית על כלים ובהם הכינור והלאוטו, וקבוצות פולקלור כמו קבוצת הפולקלור של לימסול מלמדות את הריקודים.
אם אתם שוקלים מעבר לקפריסין, Cyprus Decoded מציעה סיוע ברילוקיישן כדי שההתמקמות תהיה פשוטה.
